תשעה ימים,
עשרים סרטים

תקווה Hope

בנמל התקווה, כפר מרוחק ליד האזור המפורז, מפקד תחנת המשטרה בום-סוק מקבל דיווחים מטרידים מהתושבים: נמר משוטט בסביבה. ואז מגיע משהו הרבה יותר גרוע.

למה: הבמאי של "הרודף" ו"היללה". אקשן, אימה וז'אנר בקנה מידה גדול, עם הומור שחור קוריאני. 156 דקות של הלילות הפרועים. בשבילך, ואם אולה שאוהבת "פרזיטים" ו"שבע" כאן, גם בשבילה.

מבט של מבקר: נה הונג-ג'ין עשה שלושה סרטים ב-16 שנה, וכל אחד הפך למופת: "הרודף" הגדיר מחדש את המותחן הקוריאני, "היללה" הוא אחד מסרטי האימה הגדולים של המאה. הוא במאי של מקסימליזם מדויק: אלימות, הומור ואימה בסרט אחד בלי שאחד מבטל את השני. 156 דקות של ז'אנר בקנה מידה של אפוס, עם הוואנג ג'ונג-מין ומייקל פסבנדר.

האורח The Guest

במלון יוקרה על חוף הים, קרל ואמילי מתכוננים לטקס מתן השם לבנם, כשאמו המנוכרת של קרל, ויבקה, מופיעה פתאום בלי הזמנה.

למה: דרמה פסיכולוגית משפחתית דנית, 99 דקות, בתחרות המרכזית. אם, בן, כלה ותינוק במלון סגור. בדיוק "משהו לדבר עליו אחר כך".

מבט של מבקר: דרמה דנית קאמרית בתחרות הראשית, מלון אחד, טקס אחד, אם אחת שלא הוזמנה. הדנים (וינטרברג, ביר) בנו מסורת של משפחה כזירת קרב, מ"חגיגה" ואילך. מאדס מנגל הוא שם חדש, והבחירה שלו לחיפה לתחרות כרמל היא הימור של הפסטיבל על במאי לפני שהעולם מכיר אותו.

מכתבים צהובים Yellow Letters

החיים טובים לדריה ועזיז, זוג אמנים מהולל מטורקיה, עד תקרית בבכורה של ההצגה שלהם. פתאום הם הופכים למטרה, והמכתבים הצהובים מתחילים להגיע.

למה: הבמאי של "חדר המורים": מתח פסיכולוגי מדויק, מוסרי, בלי מנוחה. יש בו ממד פוליטי (רדיפה), אבל זה מותחן על זוג אמנים, לא סרט הגירה. דרמה פסיכולוגית לאולה.

מבט של מבקר: צ'אטאק עשה את "חדר המורים", מותחן מוסרי על מורה ובית ספר שהיה מועמד לאוסקר וסחט מהצופה יותר מתח מכל סרט אקשן באותה שנה. הוא במאי גרמני-טורקי שמבין איך מוסד קטן הופך למלכודת. כאן המוסד הוא זוגיות של אמנים, והמלכודת היא רדיפה שבאה מבחוץ.

הכייס האחרון בניו יורק The Only Living Pickpocket in NY

הארי הוא נוכל מהאסכולה הישנה. ניו יורקי קלאסי, עובר בחיים עם מזומן ביד, שכל וקשרים. אבל הזמנים משתנים, והכייסות מתה. ג'ון טורטורו.

למה: טורטורו, השחקן של האחים כהן, בקומדיית פשע קטנה על איש שהעולם עבר אותו. 88 דקות, נגמר בזמן ל"הירח הוא אבי" באותו אולם.

מבט של מבקר: נואה סיגן הוא השחקן של ריאן ג'ונסון ("Knives Out", "Looper") שהתחיל לביים, וכמו ג'ונסון הוא אוהב ז'אנרים ישנים בלבוש חדש. ג'ון טורטורו, האיש של הכהנים ב"ברטון פינק" ו"ביג לבובסקי", נושא את הסרט לבד: נוכל זקן בעיר שכבר לא משלמת במזומן. סרט קטן, אבל טורטורו לא עושה סרטים קטנים.

פנתר כפול Double Panther

הסיפור האמיתי של יעקב אלבז, עבריין שגויס על ידי פקד אברהם תורג'מן לחדור לפנתרים השחורים כחפרפרת. אלא שאלבז מתאהב במאבק.

למה: קולנוע ישראלי בועט: פשע, משטרה, מהפכה ובגידה כפולה, לפי סיפור אמיתי. הפוליטיקה כאן היא ישראלית של שנות ה-70, לא סרט מסר. בערב, אחרי הרכיבה של איתן.

מבט של מבקר: מרקו כרמל עשה את "קרוב לבית" ו"האסונות של נינה", וזה הסרט הגדול שלו: סיפור אמיתי מהפנתרים השחורים של 1971, כשהמשטרה שתלה עבריין בתנועה והוא עבר צד. הז'אנר הוא סרט חפרפרת, כמו "השוטר" של סקורסזה, אבל בעברית של מוסררה. חלק מהתחרות הישראלית, שבה 7 סרטים עלילתיים מתחרים השנה עם 5 תיעודיים.

חייו ומותיו של וילסון שד The Life and Deaths of Wilson Shedd

קארן, מורה לאנגלית לכודה בנישואים אלימים, לוקחת עבודה בכלא בשמירה מקסימלית באוקלהומה, ושם נוצר קשר עז עם אסיר.

למה: טים בלייק נלסון (השחקן של "אחי, איפה אתה" של הכהנים) מביים דרמה פסיכולוגית על קשר אסור בכלא. לאולה: דרמה פסיכולוגית. לך: שם מהעולם של הכהנים.

מבט של מבקר: טים בלייק נלסון הוא הפרצוף של "אחי, איפה אתה" ושל "הבלדה על באסטר סקראגס", אבל גם במאי עם קול משלו: "Eye of God" (1997) היה דרמה של אוקלהומה על אמונה ואלימות. הוא חוזר לאוקלהומה, לכלא, ולשאלה מה קורה כשאישה לכודה פוגשת גבר לכוד. שחקן שמביים שחקנים, וזה ניכר בקלוז-אפים.

יותר מדי חיות Too Many Beasts

בכפר הצרפתי, חזירי בר שהורסים יבולים מציתים מלחמה גלויה בין החקלאים לחברי מועדון ציד של ג'נטלמנים, שמאכילים את החיות בין ציד לציד.

למה: קומדיה שחורה כפרית על חזירי בר, ציידים וחקלאים. הלילות הפרועים, 95 דקות, מתחבר ל"שלושה ימים בספטמבר" באותו ערב.

מבט של מבקר: קומדיה שחורה צרפתית ממדור הלילות הפרועים, כלומר הפסטיבל מסמן אותה כז'אנר ולא כדרמה. הכפר הצרפתי הוא זירה קלאסית לסאטירה מעמדית (מ"חוקי המשחק" של רנואר ועד "טוני ארדמן"), וציידים נגד חקלאים זה בדיוק מאבק שבו כולם צודקים וכולם מגוחכים.

להבות Conflagration

נזיר צעיר מגמגם, בן לכומר עני, מגיע למקדש הזהב בקיוטו ומתאהב ביופיו עד כדי הרס. לפי הרומן של יוקיו מישימה "מקדש הזהב", על השריפה האמיתית של 1950.

למה: הזוג המושלם ל"מישימה" של שרדר: הרומן שהסרט ההוא מצטט, בגרסה של איצ'יקאווה בשחור-לבן. לאולה, עם טרקובסקי ברשימה, זה טבעי. ש' 3.10 13:00, נגמר בזמן למינוטאור.

מינוטאור Minotaur

רוסיה 2022. גלב, מנכ"ל מצליח, נלחץ בין לחצים תאגידיים לעולם שמתערער, וביתו קורס מבפנים.

למה: בשבילך זה בדיוק ה"כבד ומדכא" וה"פוליטי" שביקשת פחות. אבל ברשימה של אולה יש ארבעה סרטים של זוויאגינצב (לוויתן, חוסר אהבה, אלנה, השיבה), הוא הבמאי המועדף שלה, והסרט ברוסית. זו בדיוק ה"הצדקה" שאמרת שתפתח אותך. עם אולה, אם היא כאן.

מבט של מבקר: זוויאגינצב ("לוויתן", "חוסר אהבה") הוא הבמאי הרוסי החשוב של המאה, ואחרי שנים בגלות זה סרטו הראשון על רוסיה של המלחמה. הפרס הגדול בקאן הוא ההכרה. אבל הוא במאי של קור מוסרי: המצלמה שלו מסתכלת על בני אדם כמו על מבנים שקורסים. גדול, וכבד כמו בטון.

גיבור ברלין Berlin Hero

ברלין 2019. מיכה הרטונג הוא בעלים של חנות השכרת וידאו גוססת, עם עסק כושל ויחסים אישיים מסובכים. ואז מגיעה הזדמנות לא צפויה להיות גיבור.

למה: הבמאי של "להתראות לנין": קומדיה גרמנית חמה על לוזר של וידאו. קומדיה לאולה, נוסטלגיה של חנות וידאו לך.

מבט של מבקר: וולפגנג בקר עשה את "להתראות לנין", הקומדיה הגרמנית שידעה להצחיק על טראומה לאומית, ואכים פון בוריס כתב אותה. שני האנשים האלה ביחד, עם חנות וידאו ברלינאית כזירה, זה מתכון לנוסטלגיה חכמה. ברלין 2019 היא כבר עיר של סטרימינג, והגיבור הוא שריד. הסרט מתחיל להפיץ באירופה, ביקורות עוד לא.